כד אֵי־זֶ֣ה הַ֭דֶּרֶךְ יֵחָ֣לֶק א֑וֹר יָפֵ֖ץ קָדִ֣ים עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ כה מִֽי־פִלַּ֣ג לַשֶּׁ֣טֶף תְּעָלָ֑ה וְ֝דֶ֗רֶךְ לַֽחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃ כו לְ֭הַמְטִיר עַל־אֶ֣רֶץ לֹא־אִ֑ישׁ מִ֝דְבָּ֗ר לֹֽא־אָדָ֥ם בּֽוֹ׃ כז לְהַשְׂבִּ֣יעַ שֹׁ֭אָה וּמְשֹׁאָ֑ה וּ֝לְהַצְמִ֗יחַ מֹ֣צָא דֶֽשֶׁא׃
֍ ֍ ֍
(כד) וכל זה נעשה באופן שיתאים לחיי האדם על הארץ, ועל כך מוסיף ואומר לו, האם ידעת אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר – באיזו דרך עשה ה' שיתחלק אור היום, שאינו מאיר בבת אחת באור חזק, אלא מתחלק לכמה דרגות של אור, מעלות השחר ועד הצהריים, יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ – האופן שבו מופץ האור מרוח המזרח, שמשם זורחת השמש, על פני כל הארץ, כי נעשה הדבר על ידי שקרני השמש נשברים באויר המקיף את כדור הארץ, ומשם חוזר האור על פני הארץ עוד בטרם תנץ השמש עצמה בקו האופק.
(כה) מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה – מי הוא שחילק את שטף המים היורד מהעננים לתעלות שונות, שיירדו הגשמים כטיפות בודדות, ולא בשטף אדיר שיכלה ויהרוס את הכל, וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת – ומי הוא שעשה דרכים מחולקים לקולות הרעמים ולאור הברקים, שלא יבוא כל אור הברק בפעם אחת ויחריב את כל העולם, אלא יופיעו ברקים רבים חלשים יותר, וכן לא ירעים רעם אחד אדיר אלא יושמעו קולות רבים מחולקים.
(כו) ועשה ה' שהגשמים לא יירדו רק במקומות שמהם עלו האדים ויצרו את העננים, אלא לְהַמְטִיר גם עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ – שאין בה איש, ועל מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ, הגם שממקומות אלו אין אדים, כי רוב האדים עולים מהים וממקומות יישוב בני אדם, יצר ה' את דרך המים בעולם באופן שיירדו הגשמים גם במדבריות ובמקומות שאינם מיושבים, כי לפעמים נגזר בתחילת השנה שיירדו גשמים רבים, ואחר כך מקלקלים בני האדם את מעשיהם ואינם ראויים לאותה טובה, ועושה ה' שיירדו הגשמים במקומות שאינם מיושבים.
(כז) ולפעמים עושה זאת ה' לטובה, לְהַשְׂבִּיעַ מקום שהיה עד עתה שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה – ארץ שוממה וחריבה, וּלְהַצְמִיחַ שם מֹצָא דֶשֶׁא, להקים שם מקום הראוי לישוב בני אדם.
