כא יָ֭דַעְתָּ כִּי־אָ֣ז תִּוָּלֵ֑ד וּמִסְפַּ֖ר יָמֶ֣יךָ רַבִּֽים׃ כב הֲ֭בָאתָ אֶל־אֹֽצְר֣וֹת שָׁ֑לֶג וְאֽוֹצְר֖וֹת בָּרָ֣ד תִּרְאֶֽה׃ כג אֲשֶׁר־חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶת־צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֝רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) וכיון שנטיה זו של השמש ביחס לארץ היא היוצרת את החודשים והשנים [שהרי אם היתה השמש זורחת ושוקעת בכל יום באותה נקודה לא היה מושג של 'שנה' וממילא לא של חודש, ורק כיון שהשמש משנה את מהלכה מיום ליום, ולאחר שנה חוזרת לנקודה הראשונה שלה, קיימת ספירה של שנים, המחולקות לחודשים], מוסיף ואומר לו, והאם היית באותו זמן של בריאת העולם, כשנוצרו המושגים של חודשים ושנים, ויָדַעְתָּ כִּי אָז [-בשנה מסוימת] תִּוָּלֵד, וּמִסְפַּר יָמֶיךָ יהיו רַבִּים, וכאילו אומר, אם היית אז, בעת בריאת העולם, כאשר נקצבו שנות כל בני האדם העתידים להיולד, וזמן לידתם, היית יודע כל זאת.
(כב) לאחר שסיים לדבר על היצירה הכללית של העולם כולו, מבאר לו חלק מפרטי הבריאה, הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג, הם ההרים הגבוהים המכוסים בשלג תמידי בכל ימות השנה, וְאוֹצְרוֹת בָּרָד, הנמצאים באויר העולם, האם תִּרְאֶה.
(כג) אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי ושמרתי לְעֶת צָר, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה, כי פעמים שמעניש ה' את הרשעים על ידי מפולות שלגים ואבני ברד היורדים עליהם מהשמים, וכל זה מראה על ההשגחה הפרטית, כי מלבד התועלת של השלג והברד לקרר את העולם במקומות הנצרכים לכך, יש בהם גם תועלת להעניש את הרשעים בשעת הצורך.
