ה) האומר 'הרי עלי מנחה', ולא פירש איזו מנחה, יביא אחת מחמשת מיני מנחות הבאות בנדר ונדבה. אמר 'הרי עלי מנחות', יביא שני (מיני) מנחות מחמשתן. אמר 'הרי עלי מין מנחות', יביא שני מנחות ממין אחד. אמר 'הרי עלי מיני מנחות', יביא שתי מנחות משני מינים. וכן אם אמר 'הרי עלי מיני מנחה', יביא שני מינין. אם קבע נדרו במין מסוים מהן, ושכחו, מביא חמשתן.
ו) אין היחיד מביא מנחה בכלי אחד יותר מששים עשרון. ואם נדר יותר מששים עשרון, מביא ששים בכלי אחד, והשאר בכלי שני, והטעם בשיעור זה, לפי שאין יכולין להבלל כאחד אלא עד ששים עשרון, אבל יתר על ששים אין נבללין. ואף על פי שאין הבלילה מעכבת, כמו שביארנו, אמרו חכמים שכל הראוי לבילה, והיינו ששים עשרון או פחות, אין הבילה מעכבת בו, וכל שאינו ראוי לבילה, כגון שהביא יותר מששים בכלי אחד, הבילה מעכבת בו.
