יט הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ה הֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה׃ כ הֲֽ֭תַרְעִישֶׁנּוּ כָּֽאַרְבֶּ֑ה ה֖וֹד נַחְר֣וֹ אֵימָֽה׃ כא יַחְפְּר֣וּ בָ֭עֵמֶק וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת־נָֽשֶׁק׃ כב יִשְׂחַ֣ק לְ֭פַחַד וְלֹ֣א יֵחָ֑ת וְלֹֽא־יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי־חָֽרֶב׃
֍ ֍ ֍
(יט) עתה מבאר ה' לאיוב את השגחתו על האדם, שברא בעלי חיים המיוחדים ומתאימים לשימושו של האדם: הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה, הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה, שבראו ה' בגבורה מיוחדת ויופי וגאווה, כדי שיוכל האדם לרכב עליו ולהשתמש בו לכל צרכיו.
(כ) הֲתַרְעִישֶׁנּוּ – מהירותו וזריזותו הם כָּאַרְבֶּה, הוֹד נַחְרוֹ מטיל על רואיו אֵימָה.
(כא) יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק – דרך הסוס לבעוט ברגליו באדמה עד שחופר גומא עמוקה, וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ – כאילו הוא שש ומכה ברגליו בכח מתוך שמחה. וכאשר הוא משמש כסוס מלחמה, יֵצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק.
(כב) ובהיותו בשדה הקרב יִשְׂחַק לְפַחַד, וְלֹא יֵחָת, וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי חָרֶב, בשונה משאר בעלי החיים, הנרתעים ממראה החרב, ובורחים.
