פרק מ א וַיַּ֖עַן יְהוָ֥ה אֶת־אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲ֭רֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַֽעֲנֶֽנָּה׃ ג וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃ ד הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי׃ ה אַחַ֣ת דִּ֭בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה וּ֝שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף׃
֍ ֍ ֍
פרק מ
(א) כיון שאיוב החריש ולא ענה מאומה על דברי ה', וה' ידע שיש עוד דברים בליבו, וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
(ב) הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר – והרי מי שרב עם ה' בהיותו מיוסר, מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה – ראוי שכאשר האלוקים רק מוכיח לו את הדברים, ישיב לו מענה. כלומר, הרי בתחילה ייסר ה' את איוב ביסורים קשים, ואף על פי כן לא נמנע איוב מלומר את טענותיו ודבריו, ואפילו ביקש להתווכח עם ה', ואם כן, כאשר עתה הסיר ממנו ה' את היסורים ורק הוכיח לו את האמת בראיות ודיבורים שבדרך ויכוח, היה מן הראוי שיענה על הדברים ויאמר כל אשר בליבו.
(ג) וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת ה', וַיֹּאמַר.
(ד) הֵן בדבר שהתווכחתי עליו, שטענתי שהיסורים באו עלי בחינם, קַלֹּתִי – הכרתי בעצמי שאני קל ואיני יודע, כי כאשר באה אליו הנבואה הבין שה' משגיח עליו ויודע כל מה שאירע עמו, וכאשר סרו ממנו היסורים ראה שאין צדיק אובד, ומתוך כך הבין גם שיש עולם קיים לאחר חיי העולם הזה, לגמול בו לצדיקים על מעשיהם ועל יסוריהם [כי מכך שיתכן שהאדם ישיג נבואה מה' מוכח שהנשמה חצובה ממקום גבוה בעולם העליון, ולא תמות יחד עם מיתת הגוף], ולכן מָה אֲשִׁיבֶךָּ, רק יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי.
(ה) אמנם הוסיף איוב ואמר, אַחַת דִּבַּרְתִּי – על טענתי האחת, שיש צדיק ורע לו, קיבלתי תשובה, וְלֹא אֶעֱנֶה יותר בענין זה. וּשְׁתַּיִם – אך רצוני שתשיב לי גם על שאלתי השניה, מדוע יש רשע שטוב לו, ומדוע יש רשעים המחריבים את ישוב בני האדם ואין ה' מענישם ומסלק את נזקם, וְלֹא אוֹסִיף לשאול עוד דבר.
