ה תֵּרֶ֨א אַשְׁקְל֜וֹן וְתִירָ֗א וְעַזָּה֙ וְתָחִ֣יל מְאֹ֔ד וְעֶקְר֖וֹן כִּֽי־הֹבִ֣ישׁ מֶבָּטָ֑הּ וְאָ֤בַד מֶ֨לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לֹ֥א תֵשֵֽׁב׃ ו וְיָשַׁ֥ב מַמְזֵ֖ר בְּאַשְׁדּ֑וֹד וְהִכְרַתִּ֖י גְּא֥וֹן פְּלִשְׁתִּֽים׃ ז וַהֲסִֽרֹתִ֨י דָמָ֜יו מִפִּ֗יו וְשִׁקֻּצָיו֙ מִבֵּ֣ין שִׁנָּ֔יו וְנִשְׁאַ֥ר גַּם־ה֖וּא לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ וְהָיָה֙ כְּאַלֻּ֣ף בִּֽיהוּדָ֔ה וְעֶקְר֖וֹן כִּֽיבוּסִֽי׃ ח וְחָנִ֨יתִי לְבֵיתִ֤י מִצָּבָה֙ מֵֽעֹבֵ֣ר וּמִשָּׁ֔ב וְלֹֽא־יַעֲבֹ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹד נֹגֵ֑שׂ כִּ֥י עַתָּ֖ה רָאִ֥יתִי בְעֵינָֽי׃
֍ ֍ ֍
(ה) וכיון שהפלישתים היו מבעלי בריתם של יושבי צור, לכן תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן מה שאירע לצור, וְתִירָא לעצמה, וְעַזָּה גם כן תראה זאת וְתָחִיל [-תפחד] מְאֹד, וְעֶקְרוֹן תפחד כִּי הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ – כי העיר צור, שאליה היתה עקרון מביטה תמיד שתעזור לה, גם היא התביישה ונחרבה. וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה, כי אמנם העיר עזה התיישבה שנית, אך לא היה בה מלך, וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב כלל, אלא תישאר חריבה.
(ו) וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד, כי ישבו שם רק ממזרים המגורשים מחמת פסולם מעריהם [ורומז בכך גם על הפלשתים, שמקור עמם בממזרות, וכאילו אומר שעתה ישבו בעריהם ממזרים אחרים], וְהִכְרַתִּי את גְּאוֹן [-גאוות וממשלת] פְּלִשְׁתִּים.
(ז) וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו – ועל ידי החורבן הזה אסיר מפי הפלשתים את הדמים ששפכו מישראל, וְשִׁקֻּצָיו – עבודה זרה שלו, אסיר מִבֵּין שִׁנָּיו, וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵאלֹהֵינוּ, כי אף עריהם יהיו לעתיד לבוא חלק מארץ ישראל, וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה – יהיו ערים אלו כערים הגדולות והחשובות של שבט יהודה, שעוסקים בהם בתורה, וְעֶקְרוֹן תהיה כִּיבוּסִי, שבתחילה היתה יבוס עיר של גויים, ואחר כך נכבשה ונבנתה במקומה ירושלים הקדושה, כך תיבנה במקומה של עקרון עיר קדושה לה'.
(ח) וְחָנִיתִי לְבֵיתִי – אז אהיה כמחנה צבא החונה לשמור את המקום שבו בנוי בית המקדש, והשמירה תהיה מִצָּבָה מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב – מצבא של גויים שירצה לעבור דרך ארץ ישראל למקומות אחרים, או מצבא שכבר עבר דרך שם וירצה לשוב, ולא אניח להם לעבור שם, וְלֹא יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ. כִּי עַתָּה רָאִיתִי בְעֵינָי את המחזה שיובא בפסוקים הבאים, של ביאת המשיח.
