ט) אין פוחתין – לעולם לא יהיו פחות מששה טלאים המבוקרין [-בדוקים ממומים] בלשכת הטלאים שבמקדש. ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה בארבעה ימים. ואף על פי שהיו מבקרין אותו מתחילה, לא היו שוחטין את התמיד עד שמבקרין אותו שניה קודם שחיטה, לאור האבוקות. ומשקין אותו – את קרבן התמיד מים בכוס של זהב [ונהגו כן דרך חשיבות וגדולה, להראות כבוד המקום, שאין עניות במקום עשירות], כדי שעל ידי שתיית המים סמוך לשחיטתו יהיה נוח להפשט.
י) כמעשה הקרבת תמיד של שחר כך הוא מעשה הקרבת תמיד של בין הערבים. והכל כמעשה הקרבת העולה שכתבנו בהלכות מעשה הקרבנות. ולא היו כופתין את הטלה שתי ידיו יחד או שתי רגליו יחד, שלא יחקו את המינין שהם כופתים כך את זבחיהם, אלא אוחזין ידיו ורגליו בידיהן, וכך היתה עקידתו, ראשו לדרום, ופניו מעוקמות למערב.
