יב וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבוֹד־יְהוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ׃ יג וְק֣וֹל ׀ כַּנְפֵ֣י הַֽחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל׃ יד וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָֽאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּֽחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה׃
֍ ֍ ֍
(יב) וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ ה' למעלה, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, והוא קול רעש הליכת המרכבה שראה בתחילת נבואתו, וכיון שתכלית הליכתה היתה להרעיש את הגויים והממלכות, הצטיירה בנבואתו בקול רעש גדול, ועל כך אמר, בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ, כלומר, הגם שבזמן הגלות אין כבוד ה' נמצא בבית המקדש, והשפע והברכה אינם יורדים מירושלים לכל העולם, מכל מקום ישאר מקור הברכה במקומו של ה', שממנו באה הברכה לעולם.
(יג) וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, שהגביהו את כנפיהן בקול רעש, שהוא מורה על הנהגה שלא כדרכי הטבע, כי הייעוד שראה הנביא על הגויים והממלכות היה שלא כדרך הטבע, אלא בהשגחה פרטית מאת ה', וקיבלו החיות את הכח מלמעלה בכנפיהן, מַשִּׁיקוֹת – מחברות את כנפיהן אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, ובכך מורידות את השפע מעולם הכסא, שהוא למעלה מהחיות, אל עולם האופנים הנמצאים בדרגה שמתחתם, וְקוֹל הָאוֹפַנִּים נשמע לְעֻמָּתָם בקבלם את השפע והכח מהחיות, וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל – הכח שקיבלו האופנים היה לעשות רעש גדול של קולות מלחמה.
(יד) וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי – לאחר שבתחילה הרוח רק רוממה אותו לגובה, עתה נשאה אותו הרוח ממקומו אל מקום אחר, וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי – רוח הנביא היתה מרה עליו, על הרעה העתידה לבוא, וְיַד ה' עָלַי חָזָקָה, לחזקו ולהכריחו לעשות את השליחות המוטלת עליו.
