ג וְאַתָּ֤ה קַח־לְךָ֙ מַֽחֲבַ֣ת בַּרְזֶ֔ל וְנָֽתַתָּ֤ה אוֹתָהּ֙ קִ֣יר בַּרְזֶ֔ל בֵּֽינְךָ֖ וּבֵ֣ין הָעִ֑יר וַהֲכִֽינֹתָה֩ אֶת־פָּנֶ֨יךָ אֵלֶ֜יהָ וְהָֽיְתָ֤ה בַמָּצוֹר֙ וְצַרְתָּ֣ עָלֶ֔יהָ א֥וֹת הִ֖יא לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ד וְאַתָּ֤ה שְׁכַב֙ עַל־צִדְּךָ֣ הַשְּׂמָאלִ֔י וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־עֲוֹ֥ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלָ֑יו מִסְפַּ֤ר הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁכַּ֣ב עָלָ֔יו תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֹנָֽם׃ ה וַֽאֲנִ֗י נָתַ֤תִּֽי לְךָ֙ אֶת־שְׁנֵ֣י עֲוֹנָ֔ם לְמִסְפַּ֣ר יָמִ֔ים שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת וְתִשְׁעִ֖ים י֑וֹם וְנָשָׂ֖אתָ עֲוֹ֥ן בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ג) ולאחר שתעשה את הסימנים המראים על המצור שיהיה סביב ירושלים, וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ כמו קִיר בַּרְזֶל העומד וחוצץ בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר, לרמז שיש קיר ברזל החוצץ בין הנביא, שהוא שליח ה', לבין העיר, כי עוונותיהם של ישראל חוצצים בין השגחת ה' על ידי שלוחיו לבין העיר ירושלים העומדת במצור. ובכל זאת, וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ – הסב את פניך לכיוון הלְבֵנָה, המרמזת על העיר ירושלים, ומרמז בכך שפני ה' אל העיר ויושביה, להחזירם בתשובה על ידי הנביאים ששלח אליהם יום יום, וְהָיְתָה בַמָּצוֹר – ומחבת הברזל רומזת למצור הגשמי של האויבים שיש עליה, וְצַרְתָּ עָלֶיהָ – ובכך שפונה הנביא אליה מרמז על מצור רוחני שהנביאים צרים עליה בנבואותיהם, להשיב את היושבים בה בתשובה, אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל, ללמדם שאם יצליח הנביא להבקיע את המצור הרוחני, ולגרום לכך שישמעו לו ישראל היושבים בעיר ויחזרו בתשובה, לא יתקיים המצור הגשמי של האויבים, אך אם לא יצליח הנביא להשיבם בתשובה, אז האויבים ינצחו ויבקיעו את העיר.
(ד) וְאַתָּה, שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, כי ה'שמאל' מרמז תמיד על ההנהגה הטבעית, וזה כנגד עוונותיהם של עשרת השבטים, שנהג עמהם ה' בהנהגה טבעית, ללא ניסים גלויים, ולא נשלחו להם נביאים רבים להוכיחם, לכן חטאו בעבודה זרה, וְשַׂמְתָּ אֶת עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל עָלָיו, ובכך יהיה לימוד זכות מסוים וכפרה על חטאיהם של עשרת השבטים, מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו, תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָם.
(ה) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי עֲוֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים – ועל ידי הנהגה זו של הנביא, יחשיב ה' את השנים שחטאו בהם, כאילו היו רק ימים, ותנהג כן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם, כנגד השנים שבהם חטאו עשרת השבטים, מהזמן שמלך עליהם ירבעם בן נבט, ועד חורבן בית המקדש, וְנָשָׂאתָ את עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל.
