פרק ד א וְאַתָּ֤ה בֶן־אָדָם֙ קַח־לְךָ֣ לְבֵנָ֔ה וְנָֽתַתָּ֥ה אוֹתָ֖הּ לְפָנֶ֑יךָ וְחַקּוֹתָ֥ עָלֶ֛יהָ עִ֖יר אֶת־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ב וְנָֽתַתָּ֨ה עָלֶ֜יהָ מָצ֗וֹר וּבָנִ֤יתָ עָלֶ֨יהָ֙ דָּיֵ֔ק וְשָֽׁפַכְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ סֹֽלְלָ֑ה וְנָֽתַתָּ֨ה עָלֶ֧יהָ מַֽחֲנ֛וֹת וְשִׂים־עָלֶ֥יהָ כָּרִ֖ים סָבִֽיב׃
֍ ֍ ֍
פרק ד
(א) עתה ציוהו ה' לעשות פעולות שונות, המראות את העתיד לבוא על ישראל: וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ לְבֵנָה, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ, וְחַקּוֹתָ [-תחקוק] עָלֶיהָ צורת עִיר, אֶת העיר יְרוּשָׁלִָם, ורימז בכך כי הווייתה ומציאותה של ירושלים היא רק מכח רצון ה', ולולא זאת אינה אלא כלְבֵנָה גולמית, ללא צורה, ורק על ידי שתתן אותה לפניך, שזהו רמז לכך שה' שם את ירושלים לנגד עיניו, על ידי כך נוצרה העיר, ונעשתה קרית מלך.
(ב) וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר, כי על ידי חטאיה הביא עליה ה' אויבים שיצורו עליה, וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק – חומה דקה שבונים האויבים מול חומות העיר, כדי שלא יוכלו לצאת מהחומה, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה – תל עפר גדול ששופכים מול העיר, להילחם משם על ידי יריית חיצים ובליסטראות, וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת צבא, וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים – אילי ברזל המנגחים את החומה סָבִיב, ובכך הראה כי ה' שבנה את ירושלים, הוא העוסק כעת בהחרבתה, מחמת חטאיהם.
