טו. כל זה שכתבנו באוכל חלב קודם הבשר, אבל באוכל גבינה אף על גב דמן שורת הדין סגי בקינוח והדחה ונטילת ידים כדי לאכול הבשר מיד, מכל מקום כבר נהגו לשהות זמן ביניהם, ויש נוהגים לשהות שעה אחת, וגם שיהיה בסעודה אחרת, ויש שוהין שלשה שעות, והרבה גדולי ישראל נהגו להחמיר שש שעות, וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב אות י"ג. ופה עירנו בגדאד אנחנו מורין כך, אם היא גבינה קשה שעבר עליה ששה חדשים או יותר, שוהין שש שעות, ואם לא עברו עליה ששה חדשים, ממתין שעה אחת לכל חודש אחד, שאם עבר חודש ממתין שעה, ואם שני חדשים ממתין שתי שעות, וכן על זו הדרך, והרה"ג מהר"א מני נר"ו העיד דאין מנהגם בעה"ק ירושלם ת"ו להמתין אחר גבינה כלום, בין חדשה בין ישנה. ודע, דהנוהגים להמתין בגבינה, הוא אפילו שלוקה או צלויה, ומנהג רבינו האר"י ז"ל היה מחמיר ביותר, דכל אותו יום שאוכל גבינה אינו אוכל בשר, אשריו ואשרי חלקו: