ד. הא דאמרינן דצריך לשער כנגד כל כמותו של כף, היינו דוקא אם תחבו הכף בחלב שהיה מתבשל לבדו, דאז משערין שבלע הכף מן החלב שיעור כמותו, אבל אם היה הענין כך שהיה מתבשל בקדירה אלף דרה"ם מים או שאר רוטב של היתר, ונפלו לתוכה מאה דרה"ם חלב, דאז נבללו המים והחלב יחד, ואח"כ תחב שם כף חדשה או אינה בת יומא בתוך הקדירה וכמותו של זה הכף עולה מאה דרה"ם, אף על גב דאמרינן שהכף בלע מן הקדירה כשיעור כמותו, שהוא מאה דרה"ם מ"מ זה המאה דרה"ם אינם כולם חלב אלא הוא לקחם מכיס השותפות, דהקדירה מעורבת מים וחלב, לכן צריך לחשוב ממה שמגיע לכף מן החלב לפי חשבון, ועל זה החלק המגיע לו צריך ששים לבטלו כשנפל אח"כ בקדירה של בשר, ועיין להגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב סי' צ"ד אות א' מ"ש בשם מהר"ש עמאר ז"ל, ועיין כנפי יונה דף ע' ע"ג יע"ש, ומה הקשה הרב ערך השלחן ז"ל סי' צ"ד סוף ס"ק ב' על רבינו חיד"א ז"ל, אין זו קושיא, דהרב פני אריה ז"ל איירי בתבשיל גוש שפגע הכף בחלב עצמו קודם שנבלל, ומ"ש ענין נ"ט בנ"ט בא לפלפל ולהסביר לשואל דלא שייך בנ"ד היתר דנ"ט בר נ"ט, ולעולם גם הרב פ"א מודה בדין זה דמהר"ש עמאר ז"ל דא"א לומר שבלע הכף את הכל, אלא צריך לשער לפי חשבון, וכן שמעתי מהרב עט"ר מו"ר אבי זלה"ה שכך היה מורה הרה"ג מו"ר זקני רבינו משה חיים זלה"ה בכמה ענינים לשער לפי חשבון, וכמ"ש מהר"ש עמאר ז"ל, וכן אנחנו נוהגים עתה:
ואם תשאל למה לא נכניס הקדירה עצמה שבשלו בה הרוטב שנפל בתוכו החלב נמי בשותפות עם הרוטב, שנאמר כשם שלקח הרוטב מן החלב כך לקחה הקדירה ג"כ לפי שיעור כמותה, הנה בדבר זה הארכתי הרבה בס"ד בסה"ק רב פעלים בתשובה, ופלפלתי בדברי הפוסקים וביארתי הענין היטב בס"ד:
