כפי שהתבאר לעיל, המוכר לחבירו לפי משקל, צריך להוסיף לו 'הכרעה', הגמרא מביאה ברייתא בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הָיָה הקונה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִשְׁקוֹל עֲשָׂרָה לִיטְרִין, לֹא יֹאמַר לוֹ הקונה למוכר, שְׁקוֹל לִי אַחַת וְאַחַת – כל ליטרא בפני עצמה, וְהַכְרִיעַ – והוסף לי 'הכרעה' על כל ליטרא וליטרא, אֶלָּא שׁוֹקֵל לוֹ עֲשָׂרָה בְּבַת אַחַת, וּמוסיף לו הַכְרָעָה אַחַת לְכֻלָּן.
הברייתא שלפנינו מבארת את הדרך שבה יש להניח את המאזנים לפני השקילה, כדי שתהיה השקילה נכונה, ולא ייעשה עוול לקונה או למוכר: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, נֶפֶשׁ מֹאזְנַיִם – הברזל או החבל המחזיק את המאזנים כולם, באמצעם, תְּלוּיָה בָּאֲוִיר במרחק מהתקרה של שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְגָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, קָנָהּ – אורך הקנה שבו תלויים שתי כפות המאזנים, וּמִיתְנָה שֶׁלָּהּ – החבלים שבהם קושרים את כפות המאזנים, שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים, ובגמרא יבואר שמדובר במאזנים המיועדות למשקל כבד ביותר, ולכן יש צורך בהכרעה גדולה של המוכר, ולכן יש צורך שיהיו כפות המאזנים רחוקות מהתקרה והארץ, כדי שיוכל להכריע לו בלא הפרעה. ומאזנים שֶׁל צַמָּרִים [-מוכרי צמר] וְשֶׁל זַגָּגִים [-מוכרי כלי זכוכית], שההכרעה שלהן פחותה, תְּלוּיָה בָּאֲוִיר במרחק מהתקרה של שְׁנֵי טְפָחִים, וְגוֹבְהָהּ מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים, קָנָהּ וּמִיתְנָה שֶׁלָּהּ – הקנה והחבלים באורך תִּשְׁעָה טְפָחִים. ומאזנים שֶׁל חֶנְוָנִי וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, המוכרים דברים שמשקלם מועט, תְּלוּיָה בָּאֲוִיר טֶפַח, וְגָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ טֶפַח, קָנָהּ וּמִיתְנָה שֶׁלָּהּ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּמאזנים שֶׁל טוּרְטָנֵי – מוכרי כלי זהב וכדומה, תְּלוּיָה בָּאֲוִיר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְגָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, קָנָהּ וּמִיתְנָה שֶׁלָּהּ, אֵינִי יוֹדֵעַ – אין בזה שיעור מסוים, אלא יכול לעשות כפי שירצה.
מבררת הגמרא, וְהַךְ קַמַּיְיתָא – השיעור הראשון שהוזכר בברייתא, שצריך להרחיק את נפש המאזנים שלשה טפחים מכל צד, והקנה והחבלים שנים עשר טפחים, דְּמַאי הִיא – באילו מאזנים מדובר, ומה שוקלים בהם. מבארת הגמרא, אָמַר רַב פָּפָּא, דִּגְרוּמָנֵי – מוכרי חתיכות גדולות של שברי מתכות.
הגמרא מביאה עתה ברייתא המבארת מאילו דברים מותר לעשות משקולות: תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵין עוֹשִׂין מִשְׁקֹלֶת, לֹא שֶׁל בַּעַץ – בדיל, וְלֹא שֶׁל אֵבֶר – עופרת, וְלֹא שֶׁל גִּסְטְרוֹן – תערובת של מיני מתכות שונים, וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת, כיון שהם מחלידים ונחסרים, אֲבָל עוֹשֵׂהוּ שֶׁל צוּנְמָא – סלע, וְשֶׁל זְכוּכִית, שאין הם נחסרים.
שנינו במשנה שבמקום שנהגו למחוק את המידה, והיינו להסיר את הגודש שבכלי, יש לעשות כן, ואינו רשאי לגדוש. הגמרא מביאה עתה ברייתא המבארת את דרך המחיקה הראויה: תָּנוּ רַבָּנָן, אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמַּחַק – הכלי שעמו מוחקים ומסירים את הגודש, לֹא שֶׁל דְּלַעַת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקִיל – קל מידי, ואינו מוחק כראוי, והמוכר מפסיד, וְלֹא שֶׁל מַתֶּכֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְבִּיד, ומוחק יותר מידי, ומפסיד הקונה, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא את המחק שֶׁל עץ זַיִת, וְשֶׁל עץ אֱגוֹזִים, וְשֶׁל שִׁקְמָה וְשֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ, כיון שהם בינוניים, ומוחקים כראוי.
ברייתא נוספת בענין זה: תָּנוּ רַבָּנָן, אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמַּחַק באופן שיהא צִדּוֹ אֶחָד עָבֶה וְצִדּוֹ אֶחָד קָצָר, כיון שבאופן זה יכול הוא לקנות מאחרים ולמחוק בצד הצר, וכשהוא מוכר לאחרים ימחק בצד העבה, וְלֹא יִמְחוֹק מְעַט מְעַט – לאט לאט, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתוֹ לַמּוֹכֵר, כיון שבדרך זו הוא מוחק פחות מהראוי, וְלֹא יִמְחוֹק במהירות בְּבַת אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתוֹ לַלּוֹקֵחַ, כי בדרך זו הוא מוחק יותר מהראוי. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אוֹי לִי אִם אוֹמַר שאסור לרמות בדרכים אלו, אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר, אוֹי לִי אִם אוֹמַר, שֶׁמָּא יִלְמְדוּ הָרַמָּאִין דרכי רמאות שלא חשבו עליהם קודם לכן. אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הָרַמָּאִין אֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּקִיאִים בְּמַּעֲשֵׂה יָדֵינוּ. מבררת הגמרא, סוֹף סוֹף, אֲמָרָהּ אוֹ לֹא אֲמָרָהּ – האם אמר רבי יוחנן בן זכאי דברים אלו, או שלא אמרם. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, אֲמָרָהּ, וְסָמַךְ אַהַאי קְרָא – וסמך על האמור בפסוק זה (הושע יד י) 'כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'.
