ד) ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו, וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו, ומחלוקתם תלויה במחלוקת הספרים שסומכין עליהם, ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות, וצורת השירות, כדי לתקן עליהם כל הספרים, ולהגיה מהם. וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים, שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים, ועליו היו הכל סומכין, לפי שהגיהו בן אשר, ודקדק בו שנים הרבה, והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו, ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו (כאן מביא הרמב"ם את כל פרשיות התורה, וצורת השירות). כל התורה כולה, בין בשירות בין בשאר הכתב, יתכוין שתהיה אות סמוכה לחברתה ביותר, ולא תדבק בה, ולא תתרחק ממנה כדי שלא תתראה התיבה כשתי תיבות, אלא יהיה בין אות לאות כחוט השערה. ואם הרחיק אות מאות כדי שתראה התיבה כשתי תיבות לתינוק שאינו רגיל, הרי זה פסול עד שיתקן: