כה. כל דבר שאינו כלי, ואינו ראוי למאכל אדם או בהמה, כגון אבנים וחול, הרי זה מוקצה בשבת, ואסור לטלטלו, והוא הנקרא 'מוקצה מחמת גופו', או 'מוקצה דלא חזי למידי' [-שאינו ראוי לכלום].
כו. קליפות, גלעינים ועצמות שאינן מאכל אדם, ואף לבהמה אינם ראויים, או אפילו אם ראויים למאכל בהמה אך אין בהמה מצויה באותו מקום, הרי הם מוקצה, ואסור לטלטלם. אמנם, מותר לקחת קליפות גלעינים ועצמות אלה כאשר מוציא אותם מן הפה ולהניחם על הצלחת (המפצח גרעינים בשבת, לא יחזיק את הקליפות בידו על מנת להשליכן כעבור זמן, כיון שהם מוקצים, אלא ישליכן מיד לאחר הפיצוח, או יניחן על הצלחת).
אם נשאר על הקליפות או על הגלעינים מן הפרי, או נמצא בתוך הגלעינים האלו דבר שראוי לאכילה, אף אם אין בדעתו לאוכלו, אין הם מוקצה, ומותר לטלטלם. והוא הדין לגבי העצמות שנשאר עליהן מן הבשר, או שיש בהן מיח [ויבואר עוד להלן].
דברי מאכל שהתקלקלו ואינם ראויים למאכל אדם או בהמה, מוקצה הם ואסור לטלטלם.
