ג) ספר תורה שבלה, או שנפסל, נותנין אותו בכלי חרש, וקוברין אותו אצל תלמידי חכמים, וזו היא גניזתו. מטפחות ספרים שבלו, עושין אותן תכריכין למת מצוה, וזו היא גניזתן:
ד) תיק שהוכן לספר תורה, והונח בו הספר לפחות פעם אחת, וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחין בו ספר תורה, אף על פי שהספר בתוך התיק [ולא על הארון ממש], וכן הכסא שהוכן להניח עליו ספר תורה, והונח עליו ספר תורה, הכל תשמישי קדושה הן, ואסור לזרקן, אלא כשיבלו או כשישברו, נגנזין. אבל הבימות שעומד עליהן שליח ציבור, ואוחז הספר, והלוחות שכותבין בהן לתינוק להתלמד, אין בהן קדושה. וכן רמוני כסף וזהב וכיוצא בהן שעושין לספר תורה לנוי, תשמישי קדושה הן, ואסור להוציאן לחול, אלא אם כן מכר אותן לקנות בדמיהן ספר תורה, או חומש:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
