א. אדם הנכנס לבית הכנסת, לא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, שעדיין אין דעתו מיושבת עליו, אלא ישהה שיעור זמן הליכה של שמונה טפחים. (שו"ע ומשנ"ב סי' צ"ג)
ב. וכן לא יתפלל סמוך לפתח (בשיעור שמונה טפחים), כיון שמתוך כך הוא מביט החוצה לרשות הרבים, ואינו יכול לכוון. ואף אם אין הפתח פתוח לרשות הרבים לא ישב סמוך לפתח, כיון שנראה כאילו ישיבת בית הכנסת היא משאוי עליו, ורוצה לצאת במהרה. (שם)
