א. אדם זקן, שאינו יכול לעמוד, יתפלל בישיבה. ואם הוא יכול לעמוד בעת הכריעות כדי שיכרע בעמידה, יעשה כן. אדם חולה, רשאי להתפלל אפילו בשכיבה על צידו, אם הוא יכול לכוין דעתו [ואם אינו יכול לכוין דעתו מחמת חוליו, יקרא רק קריאת שמע, ובזה די שיכוין בפסוק הראשון]. (שו"ע ומשנ"ב סי' צד)
ב. חולה שאינו יכול להתפלל בפיו כלל, יהרהר בליבו את התפילה, ויתכן שיוצא בזה ידי חובה בדיעבד, ואף אם הבריא בתוך זמן התפילה אינו צריך לחזור ולהתפלל. (שם)
