א. בשעה שמתפלל האדם תפילת שמונה עשרה, חייב לעמוד, ואסור לו אפילו להשען על דבר כל שהוא, כגון שולחן, סטנדר וכדומה. והטעם לכך: 1. כיון שהנשען נחשב כיושב, ולא כעומד. ולפי טעם זה מותרת הישענות קלה, שאם יטלו את הדבר שנשען עליו – לא יפול. 2. כיון שהתפילה צריכה להיות באימה. ולפי טעם זה, אסור להשען אפילו הישענות קלה. ובשעת הדחק ניתן להקל בהישענות קלה, כמו הטעם הראשון. (שו"ע ומשנ"ב סי' צד)
ב. והוא הדין בכל מקום שצריך לעמוד, כגון כשרואה ספר תורה כנגדו, או כאשר עומד בתוך ארבע אמות של המתפלל, שאסור אפילו להשען. (שם)
