ב) פר ושעיר של יום הכפורים, שאבדו, והפריש אחרים תחתיהן, וכן שעירי עבודה זרה [-שעירים שמביא הציבור לאחר שטעו ועבדו עבודה זרה] שאבדו והפריש אחרים תחתיהן, ואחר כך נמצאו, ירעו עד שיפול בהן מום, וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת הצבור מתה [-אין ממיתים חטאת ציבור]. ולמה לא יקרבו עצמן נדבה, שהרי זכרים הם וראויים לנדבה, גזרה גזרו חכמים ואסרו להקריבם לנדבה לאחר כפרה, משום לפני כפרה – שמא יבואו להקריבם לנדבה קודם שהתכפרו בחטאת אחרת.
ג) המפריש חטאתו, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה והרי שתיהם עומדות, משך אותו אדם מעצמו אחת משתיהן ונתכפר בה, האחרת תמות. בא להמלך – לשאול כיצד לנהוג, אומרין לו שיתכפר בזו שהפריש בראשונה, והשניה תרעה עד שיפול בה מום, ויפלו דמיה לנדבה.
היתה אחת מהן תמימה ואחת בעלת מום, תמימה תקרב, ובעלת מום תפדה. נשחטה בעלת מום קודם שיזרק דם התמימה, הרי זו אסורה בהנאה. היו שתיהן בעלי מומין, ימכרו שתיהן, ויביא מדמיהם חטאת, והשאר יפול לנדבה.
