א. התורה לא אסרה אלא יין נסך שנתנסך לעבודה זרה, ואסרתו בשתיה ובהנאה, דאתקש לזבחי ע"ז, אך חז"ל אסרו אפילו סתם יינם של גוים, וגם אסרו מגען ביין שלנו, הן בשתיה הן בהנאה, כדין יין נסך, ולא חילקו בו כלום. ואף על פי שאמרו הטעם של הגזירה הזאת הוא בשביל בנותיהם, שלא יבואו להתייחד עמהם ויבואו על ידי כך לידי זנות ולידי חיתון, אין זה עיקר הטעם, אלא המה ראו ברוח קדשם טעם סוד נסתר ונעלם באיסור זה וגזרו עליו, ודרך החכמים שלא לגלות טעם הסודיי, ורק אומרים טעם הפשטי, לכך אפילו אם מתבטל טעם הפשטי באיזה זמן, לא יתבטל טעם הסודיי עד עולם, על כן איסור זה אין לו היתר לעולם, בשום זמן ובשום מקום, ועונש העובר על זה גדול מאד, כי עוקר נשמתו ממקום שנשרשה, ואין לו חלק לעולם הבא, וכמ"ש בזוה"ק פרשת שמיני, ונתחבר על איסור זה ספר מיוחד הנקרא 'יין המשומר', והקורא בו תסמר שערת בשרו מגודל העונש, ועיין בספר איומה כנדגלות דף כ"ד מעשה נורא מן המכשול שיצא משתיית סתם יינם לי"א חכמים יע"ש.
תפריט
תפריט
חמישי
ל' אב התשפ"ו
