טז וַיַּ֛חַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים וַיִּתֵּ֨ן שֽׁוֹפָר֤וֹת בְּיַד־כֻּלָּם֙ וְכַדִּ֣ים רֵיקִ֔ים וְלַפִּדִ֖ים בְּת֥וֹךְ הַכַּדִּֽים׃ יז וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּֽעֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהָיָ֥ה כַֽאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה כֵּ֥ן תַּֽעֲשֽׂוּן׃ יח וְתָֽקַעְתִּי֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר אָֽנֹכִ֖י וְכָל־אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּֽׁוֹפָר֜וֹת גַּם־אַתֶּ֗ם סְבִיבוֹת֙ כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם לַֽה֥' וּלְגִדְעֽוֹן׃ יט וַיָּבֹ֣א גִ֠דְעוֹן וּמֵאָה־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָֽאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּֽיכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת־הַשֹּֽׁמְרִ֑ים וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת וְנָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּיָדָֽם׃ כ וַֽ֠יִּתְקְעוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָֽרָאשִׁ֥ים בַּשּֽׁוֹפָרוֹת֮ וַיִּשְׁבְּר֣וּ הַכַּדִּים֒ וַיַּֽחֲזִ֤יקוּ בְיַד־שְׂמֹאולָם֙ בַּלַּפִּדִ֔ים וּ֨בְיַד־יְמִינָ֔ם הַשּֽׁוֹפָר֖וֹת לִתְק֑וֹעַ וַֽיִּקְרְא֔וּ חֶ֥רֶב לַֽה֥' וּלְגִדְעֽוֹן׃ כא וַיַּֽעַמְדוּ֙ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֔יו סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֧רָץ כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה וַיָּרִ֖יעוּ וַיָּנֽוּסוּ׃ כב וַֽיִּתְקְעוּ֮ שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת הַשּֽׁוֹפָרוֹת֒ וַיָּ֣שֶׂם ה֗' אֵ֣ת חֶ֥רֶב אִ֛ישׁ בְּרֵעֵ֖הוּ וּבְכָל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֨נָס הַֽמַּחֲנֶ֜ה עַד־בֵּ֤ית הַשִּׁטָּה֙ צְֽרֵרָ֔תָה עַ֛ד שְׂפַת־אָבֵ֥ל מְחוֹלָ֖ה עַל־טַבָּֽת׃
֍ ֍ ֍
(טז) עתה עשה גדעון כמה תחבולות שיועילו גם בדרך הטבע לנצח את מדין, וַיַּחַץ אֶת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אשר איתו לשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, לבוא משלשה צדדים על מחנה מדין, וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד כֻּלָּם, להבהילם בתרועות מלחמה [והגם שבדרך כלל אין שופר לכל אחד מאנשי הצבא, כיון שבתחילה היו אנשים רבים, ושלחם גדעון לבתיהם, נשארו לשלש מאות הנותרים שופרות רבים], וְכַדִּים רֵיקִים, וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים, כדי להבהיל את האויבים בעמודי אש ועשן, ועל ידי הכדים הסתירו בתחילה את הלפידים הדולקים, והכדים המתפוצצים מהאש הוסיפו קולות חזקים המבהילים את האויבים.
(יז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גדעון, מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ – רק אחרי שתראו שאני עושה את הדברים, תעשו גם אתם אחרי, וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא ראשון בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה של מדין, ולכן אני אתחיל בכל דבר, וְהָיָה כַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן.
(יח) וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר, אָנֹכִי וְכָל מאה האיש אֲשֶׁר אִתִּי, וכיון שבדרך כלל יש תוקע אחד בכל גדוד, מחמת ריבוי התוקעים כעת יחשבו שבאו עליהם גדודים רבים, וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם, להשמיע קולות חזקים סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה, ויחשבו שהם מוקפים מכל עבר בגדודים רבים, וַאֲמַרְתֶּם, חרב לַה' וּלְגִדְעוֹן, כי יש פה ענין ניסי המיוחס לה', וענין טבעי המיוחס לגדעון.
(יט) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה – בתחילת השליש האמצעי של הלילה, שבו רוב אנשי צבא מדין היו יְשֵׁנִים, אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ – ובאותו זמן העירו אֶת הַשֹּׁמְרִים שהגיע זמנם להתחיל בשמירה, והשומרים הקודמים כבר שכבו לישון, והשומרים החדשים עדיין לא התעוררו לגמרי משנתם, וַיִּתְקְעוּ גדעון ומאה אנשיו בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְנָפוֹץ [-וניפצו את] הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם, להשמיע קולות חזקים, ולהראות את אור הלפידים.
(כ) אחרי שגדעון התחיל בדבר הצטרפו אליו גם הראשים האחרים, וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת, וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים, וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמֹאולָם בַּלַּפִּדִים, וּבְיַד יְמִינָם הכינו את הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ, וקודם שהתחילו בתקיעתם וַיִּקְרְאוּ, חֶרֶב לַה' וּלְגִדְעוֹן.
(כא) וַיַּעַמְדוּ גדעון ואנשיו אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה, ומיד כבר התחילה מהומה במחנה, מקול הצעקה ומקול ניפוץ הכדים, וַיָּרָץ כָּל הַמַּחֲנֶה בבהלה, וַיָּרִיעוּ וַיָּנוּסוּ – חלק מחיילי מדין התחילו להריע תרועת מלחמה, וחלקם התחילו לברוח.
(כב) וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת, וַיָּשֶׂם ה' אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל הַמַּחֲנֶה, כי מקצתם הריעו ומקצתם ברחו, וחשבו המריעים שהבורחים הם מהאויב, וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה של מדין עַד בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה, והתפזרו לכל עבר, עַד שְׂפַת אָבֵל מְחוֹלָה, עַל המקום ששמו טַבָּת.
