כג) הוזלו מחיריהם של האילים, ולא ימצא איל בשתי סלעים, אין לו תקנה לאותו אדם הצריך כפרה, אלא ישהא עד שיוקרו האילים, ויביא בשתי סלעים, שהרי הקפידה תורה על דמיו, ונתנו לו קצבה.
כד) כפי שהתבאר, איל לאשם צריך להיות שוה שתי סלעים, ואם הפריש האדם את אשמו, והיה בשעת הפרשה יפה [-שוה] סלע, ובשעת כפרה יפה שתים, הרי זה כשר, שהדחוי מעיקרו אינו דחוי, ועדיין לא נראה לקרבן עד שנעשה שוה שתים. ואף על פי שהשביח מאליו, נמצא שלא הוציא האדם על האיל שתי סלעים אלא רק סלע אחד, אין בכך כלום, לפי שאדם מתכפר בשבח הקדש.
היה בשעת הפרשה יפה שתים, ובשעת כפרה יפה סלע, הרי זה פסול. חזר ונעשה יפה שתים, יחזור לכשרותו, שאין בעלי חיים נדחין, כמו שביארנו. למה הדבר דומה, למום שנפל בקרבן, ועבר, שהקרבן כשר.
