ישוב הדעת הוא דבר הכרחי מאד לעסק התורה ולעבודת השם יתברך. ובפרט אנו, שדי לנו בטרדא כל שהיא להטרידנו מעבודת השם יתברך. הנה כי כן ראוי לאדם לבקש ישוב דעת, ויברח מאד מפזור הנפש, דהינו פזור ממונו וכהנה טרדות הסוחרים, וטוב פת חרבה ושלוה בה, ובלי טרדת הלב וצער ופחד תדיר.
ואם יש לו איזה עסק הכרחי, ימהר יחיש מעשהו יפה שעה אחת קודם כדי לפנות לבו מטרדא זו. וכן טוב לגבר שכל דבר שרוצה לזכור בין בעניני קדש ובין בעניני חול, תיכף ירשום בכתב לזכרון, כדי שלא יהא טרוד לזכור זאת.
והן אמת שראוי לאדם שישליך על ה' יהבו, ותהיה דעתו מיושבת עליו בשעה שלומד תורה או מתפלל, ואפילו אם יהיו עליו טרדות הרבה ורעות רבות יותר מרעות איוב, לא יטרידנו שום דבר מעבודת השם יתברך, אבל מי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, והלואי שנעבוד את בוראנו עבודה שלמה כשאנו בלי שום טרדא, כי יצר הרע מערבב דעתנו במחשבות זרות והבל הבלים, וכשיש לנו טירדא כל שהיא הרי אנו כשיכורים ועבודתנו עכורה, ולא נוכל לכוון דעתנו. ולכן חובה מוטלת עלינו למעט כל מה שנוכל בטרדות כדי לעבוד את בוראנו עבודה שלמה.
וכן ישוב הדעת הוא צורך גדול לעסק התורה, כדי שיוכל לעיין ולכוון לאמיתה של תורה וללון בעמקה של הלכה. ואשרי מי שיוכל לקבוע למודו במקום מיוחד לו לבדו, שלא יטרידנו קול התינוקות ובני הבית. ובכלל זה, ראוי שיהא אדם מיושב בכל עניניו, בין בלימוד בין בעבודת השם יתברך בין בעסקי העולם, כי פרי המהירות – חרטה, והמתינות שוה הון רב.
