משנה ד: כָּל הַחוֹצָלוֹת טְמֵאוֹת טְמֵא מֵת, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִדְרָס. כָּל הַקְּלִיעוֹת טְהוֹרוֹת, חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּם טְמֵאוֹת, חוּץ מִשֶּׁל צַּמָּרִים:
משנה ד: כָּל הַחוֹצָלוֹת – מחצלאות, שיש להן שפה מסביב, ומתוך כך יש להן בית קיבול, ונחשבות הן 'כלי', הרי הן טְמֵאוֹת – מקבלות טומאה בטומאה של טְמֵא מֵת, אך אינן נטמאות בטומאת מדרס [אם ישב או שכב עליהן זב בלא שיגע בהן], כיון שאינן ראויות לישיבה ושכיבה, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נטמאות הן אף בטומאת מִדְרָס, כיון שראויות הן לשכיבה בשעת הדחק.
כָּל הַקְּלִיעוֹת – חוטים הקלועים כמו רשת המלאה חורים, טְהוֹרוֹת, כיון שאין דרך לעשות בגד המלא חורים, ואין לקליעות אלו שם 'אריג' המקבל טומאה, חוּץ מִשֶּׁל גַּלְגִּילוֹן – חוץ מאבנט, שדרך לעשותו מרשת כזו, ויש לו שם בגד, המקבל טומאה, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּם – כל הקליעות טְמֵאוֹת, כיון שעל אף שהן מלאות חורים נחשבים הם בגד, חוּץ מִשֶּׁל צַּמָּרִים – מלבד קליעה של מוכרי צמר העושים אותה כדי לאגוד חבילות של צמר, שיש בהם נקבים רחבים ביותר, ואין להם שם בגד.
