משנה י: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלְּאוֹת מַיִם מִן הָעַיִן, וְנֶאֱנְסָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה, הֲרֵי זוֹ תִּנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה:
משנה י: משנתנו ממשיכה לדון בענין אשה שנבעלה ואין ידוע למי, ואף היא עצמה אינה יודעת לומר למי נבעלה: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּתִינֹקֶת – ילדה קטנה, שֶׁיָּרְדָה לְמַלּאוֹת מים מִן הָעַיִן – מהמעיין, וְנֶאֶנְסָה, ואין ידוע מי אנסה, והספק הוא אם היה זה אדם כשר, וכשרה היא לכהונה, או אדם פסול, הפוסלה בביאתו לכהונה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, אִם רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, כלומר, אנשים כשרים הם, הֲרֵי זוֹ תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה, כיון שהולכים אחר הרוב, שביאתם כשרה, ואין חוששים למיעוט פסולים שבעיר.
