משנה ח: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד בַּשּׁוּק אָמְרוּ לָהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל זֶה. אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
משנה ח: אשה פנויה, שרָאוּהָ מְדַבֶּרֶת – מתייחדת עִם אדם אֶחָד בַּשּׁוּק, והספק הוא האם אדם כשר הוא, ונשארה בכשרותה, או שאדם פסול הוא, ופסלה לכהונה, כדין אשה הנבעלת לפסול לה, שנפסלת לכהונה, אָמְרוּ לָהּ – שאלו אותה, מַה טִּיבוֹ שֶׁל אדם זֶה, השיבה להם, אִישׁ פְּלוֹנִי, וְכֹהֵן הוּא, כלומר, אדם כשר הוא, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת, ואינה נפסלת לכהונה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי היא בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, כלומר, לאדם פסול, הפוסלה בביאתו, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ, שהיה זה אדם כשר.
