משנה ב: וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, שֶׁהוּא נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אָבִיו וְהוּא אוֹמֵר לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, אֵינוֹ נֶאֱמָן:
משנה ב: כפי שהובא במשנה לעיל (פרק ראשון), נחלקו רבן גמליאל ורבי יהושע בדינה של כלה שמצאה בעלה שאינה בתולה, והיא אומרת משארסתני נאנסתי ולא הפסדתי מאתיים זוז של כתובתי, והוא טוען שמא קודם האירוסין נאנסת ואין לך בכתובתך אלא מנה, שלדעת רבן גמליאל נאמנת היא בדבריה, ולרבי יהושע אינה נאמנת. משנתנו מביאה נידון דומה לגבי דיני ממונות: וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, בְּאדם האוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ על שדה שברשותו, שָׂדֶה זוֹ שהיא ברשותי כעת, שֶׁל אָבִיךְ הָיְתָה, וּלְקַחְתִּיהָ – וקניתיה הֵימֶנּוּ, שֶׁהוּא נֶאֱמָן בדבריו, כיון שאין ידוע לנו כלל שהיתה השדה של אביו אלא מפיו, והוא עצמו אומר שקנאה ממנו, נמצא שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר ואמר שבעבר היתה השדה של אבי אותו פלוני, הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר ואמר שקנה אותה ממנו, ובאופן זה גם רבי יהושע מודה שנאמן, כיון שלולא דבריו אין לנו שום ידיעה על כך שבעבר לא היתה השדה שלו. וְאמנם, אִם יֵשׁ עֵדִים על כך שֶׁהִיא – שהיתה השדה שֶׁל אָבִיו, וְהוּא – המחזיק כעת בשדה אוֹמֵר, לְקַחְתִּיהָ הֵימֶנּוּ, אֵינוֹ נֶאֱמָן, כיון שאין הידיעה על כך שהיתה השדה של האב באה מפיו, אלא מפי עדים, ואין סיבה להאמינו בכך שאומר שקנה את השדה מאביו של אותו אדם.
