משנה ז: הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אֲנִי, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
משנה ז: משנתנו ממשיכה לדון באופן שיש דין ודברים בין הבעל לאשתו לגבי טענת בתולים: כלה שנמצאה לאחר הנישואין שאינה בתולה, הִיא אוֹמֶרֶת מֻכַּת עֵץ אֲנִי, ויש לי כתובה, וְהוּא אוֹמֵר, לֹא כִּי – שמא אין האמת כדברייך, אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ, ואין לך כתובה, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, האשה נֶאֱמֶנֶת בטענתה שמוכת עץ היא, ויש לה כתובה, ואילו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין – אין אנו צריכים להאמין לדבריה, אֶלָּא הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ, שאין לה כתובה, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.
