כל יצירת האדם בעולם הזה היא רק כדי שיהא כופה את יצרו, ויהנה מיגיעו לעולם הבא ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו [כי אם יתן לו ה' שכר ללא שיתאמץ לכפות את יצרו, הרי זו בושה לאדם]. ואלמלא יצר הרע, לא היה לאדם שכר טוב, כי היה דומה למלאכי השרת, ולא היה צורך בביאתו לעולם הזה. אך הקדוש ברוך הוא יצר את האדם לכבודו, שכבוד שמים מתרבה כאשר האדם כופה את יצרו ועושה רצון קונו, וזו נחת רוח גדול ליוצרנו כשבני אדם גבורי כח עושי דברו. ולפי רוב העמל והטורח והתגברות היצר הרע, כך ירבה לעשות נחת רוח ליוצרנו וכך יגדל שכרו.
וכתוב בספר חסידים שעל מצוה אחת שיצרו של אדם מתגרה בו ותוקפו להעבירו על דעת קונו, והוא כופה את יצרו, מקבל שכר כנגד מאה מצוות שאין יצרו תוקפו עליהם. וזה טעם מאמר חז"ל 'במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד', לפי שלצדיקים אין יצר הרע גדול כל כך כמו לבעלי תשובה שהרגלו בעבירות וקשה להם לפרוש מהם, ולכן כאשר הם מתגברים על יצרם, עושים נחת רוח גדול ליוצרנו ויגדל שכרם.
ויש שפירשו לפי זה את מאמר חז"ל 'גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים', כלומר, גדול הנהנה מיגיעו שיגע הרבה לכבוש את יצרו, יותר ממי שהוא ירא שמים בטבע, שהנהנה מיגיעו טוב לו יותר לעולם הבא.
