משנה ד: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי, צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתָב יָדִי:
משנה ד: משנתנו ממשיכה לדון בענין קיום חתימות העדים שבשטר: היו שני עדים חתומים על השטר, זֶה – אחד מאותם עדים אוֹמֵר, זֶה כְּתַב יָדִי – זו חתימת ידי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי – וכן מכיר הוא את החתימה השניה שהיא חתימת חבירו, וְזֶה – וכן העד השני אוֹמֵר, זֶה כְּתַב יָדִי, וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין, שהרי יש כאן שני עדים על כל אחת מהחתימות. זֶה אוֹמֵר זֶה כְּתַב יָדִי, ואינו מכיר את החתימה השניה, וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְּתַב יָדִי, ואף הוא אינו מכיר את החתימה השניה, נמצא שיש כאן עד אחד המעיד על כל אחת מהחתימות, צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם עד אַחֵר, שיעיד על שתי החתימות, כדי שיהיו שני עדים על כל חתימה, דִּבְרֵי רַבִּי, כיון שהוא סובר שהעד מעיד על חתימתו, ויש צורך בשני עדים על כל חתימה וחתימה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר, אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר על חתימת ידו זֶה כְּתַב יָדִי, כיון שלדבריהם כל אחד מהעדים מעיד על ההלואה עצמה הכתובה בשטר, וכיון שיש לפנינו שני עדים המעידים על אמיתות תוכן השטר, עדותם קיימת, ואינם צריכים לצרף עמהם עד נוסף.
