כו כַּחֹ֤מֶץ ׀ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶֽעָשָׁ֥ן לָֽעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶֽ֝עָצֵ֗ל לְשֹֽׁלְחָֽיו׃ כז יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה׃ כח תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
֍ ֍ ֍
(כו) כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם – כמו אדם האוכל מאכל חמוץ כדי לעורר את תאוות האכילה, והוא פועל בהיפך, כי אף שעורר את הרצון לאכול, הרי הוא מקהה את השיניים עד שאין האדם יכול לאכול כלל, וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם – כמו אדם הרוצה להאיר את ביתו, ומדליק עץ העושה עשן רב, שאמנם הועיל שיהיה אור מועט בבית, אך כיון שהעשן מסמא את העיניים אינו יכול ליהנות כלל מהאור שנוצר, כֵּן הֶעָצֵל לְשֹׁלְחָיו, כי לא רק שלא יעשה את מעשה השליחות הרצוי, אלא גם יקלקל את התכלית שלשמה נשלח. ויש בכך גם נמשל לנפש המתעצלת מלעשות את השליחות הרוחנית שלשמה נשלחה לעולם הזה.
(כז) אף על פי שבדרך כלל אדם המפחד תמיד גורם בכך לקיצור ימי חייו, הרי יִרְאַת ה' אינה כן, אלא תּוֹסִיף יָמִים ותאריך את ימיו [ונרמז בכך עוד שיהיו לו חיים טובים כי לשון 'ימים' בדרך כלל מורה על ימי טובה ושלווה]. וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה, על ידי עונשי ה' [ולשון 'שנים' בדרך כלל מורה על שנים של צער].
(כח) תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה – הצדיקים שמחים מחמת השכר שהם מייחלים לו, ולשון 'תוחלת' היא על דבר המובטח לאדם ובודאי יבוא, ושכרם של הצדיקים מובטח להם לעולם הבא, ולכן הם מייחלים לו ושמחים בו כבר עתה. וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד – הרשעים מקוים שיארעו להם מאורעות טובים כגון עשירות וכדומה [ולשון 'תקוה' היא על דבר שאינו מובטח לאדם, אלא שהוא רוצה וחפץ שיגיע], אך תקוה זו אובדת להם, ואינה מתקיימת לבסוף.
