לא פִּֽי־צַ֭דִּיק יָנ֣וּב חָכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֝הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת׃ לב שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵֽדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(לא) פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה, כלומר, ה'צדיק' הוא מי שאין כללי החכמה מסודרים בשכלו כמו החכם, אלא הורגל תמיד ללכת בדרך הטוב והישר, והגם שאין לו שיטה כללית ומסודרת בכל עניני החכמה, אך יוכל להשיב על כל פרט שישאלו אותו מה היא הדרך הנכונה ללכת בה, ונמצא שעיקר תנובת ופירות החכמה אצלו היא בפה, שכאשר יִשָׁאֵל כיצד לנהוג בדבר מסוים, יניב פיו פרי חכמה. ויש לצדיק יתרון נוסף, וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת – שאם יבוא אליו אדם עם ראיות והוכחות הפוכות לדרכי החכמה יוכל להכרית את טענותיו מכח הנסיון והבחינה שיש לו, כיון שהוא כבר ניסה את כל הדברים וראה את האמת והתועלת שבהליכה בדרכי ה' [בשונה מה'חכם', שאמנם חוקי החכמה מסודרים אצלו כידיעה, אך אינו בדרגת ה'נבון' שהעמיק בדברים אלו עד שיוכל להתווכח מכח שכלו עם מי שמביא ראיות הפוכות לחוקי החכמה המקובלים אצלו].
(לב) שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן – הצדיק, שהשיג על ידי הנהגותיו את ידיעת הדרכים הנכונות, יודע לומר ולהורות לאחרים מה הוא רצון ה'. וּפִי רְשָׁעִים, שבו הם מדברים את ההנהגות הנכונות לפי דעתם, תַּהְפֻּכוֹת – הרי הם דרכים הפוכות מדרכי החכמה האמיתיות.
