משנה ד: הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלשָׁה דְבָרִים, וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. מַה בֵּין אוֹנֵס לַמְפַתֶּה, הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר, וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד, וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא. הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ, וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָה לְהוֹצִיא, מוֹצִיא:
משנה ד: נאמרו בתורה שתי פרשות בענין נערה בתולה, האחת לגבי אונס והאחת לגבי מפתה: א. בספר דברים (כב, כח-כט) נאמר 'כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְנִמְצָאוּ. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. הרי שנאמרו לגבי האונס עונש תשלום קנס, חיוב לשאת לאשה את אותה נערה, ואיסור לגרשה כל ימיו. ב. בספר שמות (כב טו-טז) נאמר, 'וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה, אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת'. הרי שנאמר לגבי המפתה רק חיוב לשאת את הנערה לאשה, ואם אינו נושא אותה, מתחייב בתשלום כמוהר הבתולות. משנתנו מבארת את פרטי החיובים השונים בשני המקרים: הַמְפַתֶּה נערה בתולה, נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וְאוֹנֵס נותן אַרְבָּעָה. ומבארת המשנה, הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בּוֹשֶׁת, וּפְגָם, וּקְנָס, ובמשנה להלן יבואר כיצד שָׁמִים חיובים אלו, מוֹסִיף עָלָיו הָאוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן גם אֶת הַצַּעַר. מבררת המשנה, מַה החילוקים שיש בֵּין אוֹנֵס לִמְפַתֶּה, שהאוֹנֵס נוֹתֵן את הצַעַר, וּמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן צַעַר. אוֹנֵס נוֹתֵן את תשלומי הקנס מִיָּד, וּמְפַתֶּה נותן תשלומים אלו רק לִכְשֶׁיּוֹצִיא, כלומר, אם אינו כונסה, וכגון שאין האשה רוצה להנשא לו, אבל אם כונסה אינו משלם קנס [בשונה מאונס, שמשלם גם אם נושא]. אוֹנֵס, שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ – משתמש בכלי שבחר בו, ואפילו הוא מאוס כעציץ של חרס, כלומר, חייב הוא לישא אותה ואסור לו לגרשה כל ימיו, וְאילו מְפַתֶּה, אִם רָצָה לְהוֹצִיא – לגרשה לאחר זמן, מוֹצִיא.
