משנה ב: אֶחָד הַבְּעָלִים, וְאֶחָד כָּל הָאָדָם. מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם, אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְּנִים חֹמֶשׁ, וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:
משנה ב: דין זה, שבפדיון שדה אחוזה מן ההקדש נותן הפודה תמורת מקום הראוי לזריעת כור שעורים חמשים סלעים, אֶחָד – בין כאשר הפודה הוא הַבְּעָלִים שהקדיש את השדה, וְאֶחָד כָּל הָאָדָם הבא לפדות את השדה. ומַה החילוק שיש בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם, אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים תוספת של חֹמֶשׁ להקדש, שנאמר (ויקרא כז יט) 'וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ', וְכָל אָדָם אחר הפודה את השדה, אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:
