כא כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַ֣ף כִּֽי־אַרְבַּ֣עַת שְׁפָטַ֣י ׀ הָֽרָעִ֡ים חֶ֠רֶב וְרָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וָדֶ֔בֶר שִׁלַּ֖חְתִּי אֶל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃ כב וְהִנֵּ֨ה נֽוֹתְרָה־בָּ֜הּ פְּלֵטָ֗ה הַֽמּוּצָאִים֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ הִנָּם֙ יֽוֹצְאִ֣ים אֲלֵיכֶ֔ם וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִֽילוֹתָ֑ם וְנִֽחַמְתֶּ֗ם עַל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֨אתִי֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הֵבֵ֖אתִי עָלֶֽיהָ׃ כג וְנִֽחֲמ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־תִרְא֥וּ אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִֽילוֹתָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּי֩ לֹ֨א חִנָּ֤ם עָשִׂ֨יתִי֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אַף כִּי [-כל שכן כאשר] אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים, שהם חֶרֶב, וְרָעָב, וְחַיָּה רָעָה, וָדֶבֶר, שִׁלַּחְתִּי אֶל יְרוּשָׁלִָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה [ולא נמנו כאן בסדר חומרתם, אלא כסדר שאירעו, כי תחילה באה עליהם חרב האויב, ועל ידי כך נעשה רעב בעיר, וחיה רעה אכלה את ההרוגים מחוץ לעיר, והיה דבר בתוך העיר].
(כב) וכיון שהקדים לומר שאפילו צדיקים כמו נח דניאל ואיוב לא היו מצילים את בניהם ובנותיהם אפילו מצרה אחת, אם כן יתמהו הרואים, וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ [-בירושלים] פְּלֵטָה, והם הַמּוּצָאִים ממנה, בָּנִים וּבָנוֹת אשר הִנָּם יוֹצְאִים אֲלֵיכֶם, ואיך ניצלו מארבעת הרעות שהבאתי על ירושלים? ועל כך משיב שנעשה הדבר בהשגחה מיוחדת, מחמת שני טעמים, הטעם הראשון, וּרְאִיתֶם אֶת דַּרְכָּם [- הדרך הרעה של הנפש], וְאֶת עֲלִילוֹתָם – את מעשיהם הרעים, של הנשארים מירושלים, וְנִחַמְתֶּם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם, אֵת כָּל אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עָלֶיהָ, כי תראו שהיה הכל בדין ובמשפט.
(כג) וטעם נוסף לכך, כי הגולים שגלו בגלות הראשונה עם יכניה מלך יהודה היו מצטערים על כך שהקדימו לגלות, וְנִחֲמוּ אֶתְכֶם כשתראו את הפליטים מירושלים בגלות צדקיה, כִּי תִרְאוּ אֶת דַּרְכָּם הרעה וְאֶת עֲלִילוֹתָם הנשחתות, וִידַעְתֶּם כִּי לֹא חִנָּם עָשִׂיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָהּ, להגלות אתכם תחילה, כי הדבר היה לטובתכם, שאם הייתם נשארים בירושלים הייתם מרשיעים את דרככם, ככל דורו של צדקיה שהיו רשעים, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
