ידועה רעת המותרות כי רבה היא, בין במאכל ומשתה, שאם אוכל ושותה הרבה, ראשו ואיבריו כבדים עליו, וכמה מחלות יכול לגרום לעצמו. וכן אם הולך וטורח בחיפוש מאכלים טובים ותענוגי בני אדם, ואחר מלבושים נאים ודירות נאות, עובר על בל תשחית, ומה גם אם מוציא יותר מכדי כוחו וברכת ה' אשר נתן לו, שגורם רעה לעצמו, ויכול לבוא להיות לווה ואינו משלם, ולהיות גוזל וחומס, חס ושלום. ואף אם חננו ה' עושר – ראוי לחוס על ממונו, שהתורה חסה על ממונם של ישראל, וצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם, לפי שאין שולחים ידם בגזל, שבזמן שאדם מתלמד ללכת בגדולות ובנפלאות, אם יבואו עליו ימי הרעה, חס ושלום, שגלגל הוא שחוזר בעולם, יהיה מוכרח לעשות עול וכל מום רע כדי לבקש את הדברים שהורגל בהם. אבל המתלמד במידת ההסתפקות ומסתפק במועט, כל ימיו טובים. ואותו המותר, שמוציא לבטלה והולך לאיבוד, אם היה נותנו לצדקה מה טוב חלקו, ואף אם מרבה העשיר ומפליא לעשות צדקות ומעשים טובים, לא הותר לו מפני זה להשליך מעותיו לאיבוד, שהרי עדיין לא התעשרו העניים.
תפריט
תפריט
שלישי
ג' סיון התשפ"ו
