משנה י: לֹא כָתַב לָהּ, בְּנִין דִּכְרִין דְּיִהְווֹן לִיכִי מִנַּאי אִינּוּן יִרְתוּן כְּסַף כְּתֻבְּתִיךְ יָתֵר עַל חוּלָקֵיהוֹן דְּעִם אֲחֵיהוֹן, חַיָּב שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
משנה י: משנתנו ממשיכה לבאר את דינם של תנאי כתובה, שהבעל חייב בהם גם אם לא נכתבו בשטר הכתובה עצמו: לֹא כָּתַב לָהּ הבעל בְּנִין דִּכְרִין דְּיֶהֶוְיָין לֵיכִי מִינַּאי – בנים זכרים שיוולדו לך ממני, אִינוּן יִרְתוּן כֶּסֶף כְּתוּבָּתִיךְ – הם יירשו את סכום כסף כתובתך [הכולל את הסכום שהתחייב בכתובתה אם תתאלמן או תתגרש, ואת הנדוניה שהכניסה לו מבית אביה ונכתבה בכתובתה], יָתֵר עַל חוּלְקְהוֹן דְּעִם אֲחוּהוֹן – וירושה זו תהיה להם מלבד החלק שיש להם בשאר הנכסים, שבהם יחלקו עם שאר האחים שיהיו להם, מנשים אחרות, חַיָּב בכך, כיון שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין, ותנאי בית דין חל בעל כרחו של האדם.
