פרק טו א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם מַה־יִּֽהְיֶ֥ה עֵץ־הַגֶּ֖פֶן מִכָּל־עֵ֑ץ הַזְּמוֹרָ֕ה אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בַּֽעֲצֵ֥י הַיָּֽעַר׃ ג הֲיֻקַּ֤ח מִמֶּ֨נּוּ֙ עֵ֔ץ לַֽעֲשׂ֖וֹת לִמְלָאכָ֑ה אִם־יִקְח֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ יָתֵ֔ד לִתְל֥וֹת עָלָ֖יו כָּל־כֶּֽלִי׃ ד הִנֵּ֥ה לָאֵ֖שׁ נִתַּ֣ן לְאָכְלָ֑ה אֵת֩ שְׁנֵ֨י קְצוֹתָ֜יו אָֽכְלָ֤ה הָאֵשׁ֙ וְתוֹכ֣וֹ נָחָ֔ר הֲיִצְלַ֖ח לִמְלָאכָֽה׃ ה הִנֵּה֙ בִּֽהְיוֹת֣וֹ תָמִ֔ים לֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה לִמְלָאכָ֑ה אַ֣ף כִּי־אֵ֤שׁ אֲכָלַ֨תְהוּ֙ וַיֵּחָ֔ר וְנַֽעֲשָׂ֥ה ע֖וֹד לִמְלָאכָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק טו (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(ב) בֶּן אָדָם, הנה דרך בני אדם להרכיב זמורה של עץ אחד, בתוך עץ אחר, כדי שמבין שניהם יצאו פירות משובחים יותר, וכגון על ידי הרכבת זמורה של גפן בעץ של תאנה, תהיה לענבים מתיקות של התאנה, וכן דרכם להרכיב זמורה של עץ סרק חלש, בתוך אילן סרק חזק, כי על ידי זה נעשה העץ המורכב חזק כמו העץ שהרכיבוהו בתוכו, אמנם מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן מִכָּל עֵץ – מה יקרה לעץ הגפן כאשר ירכיבוהו בכל עץ סרק אחר, הַזְּמוֹרָה של הגפן אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר – שהרכיבוה באחד מעצי הסרק של היער, והרי את הפירות של הגפן יפסידו, כיון שלאחר הרכבתו בעץ סרק לא ימשיך להוציא פירות כלל.
(ג) וגם לא יתחזק הגפן להיות כאחד מעצי הסרק החזקים, כי הוא בטבעו חלש ורך, הֲיֻקַּח מִמֶּנּוּ עֵץ לַעֲשׂוֹת לִמְלָאכָה, אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כָּל כֶּלִי – כלי כל שהוא, והרי לא יוכלו להשתמש בו לשום מלאכה, ואפילו לא כיתד לתלות עליו דברים, ורק הפסידו את פירותיו, ללא שום תועלת.
(ד) ומאחר ואין בו שום תועלת, לא לפירות ולא למלאכה, הִנֵּה לָאֵשׁ נִתַּן לְאָכְלָה – הרי הוא ראוי רק להדליק בו אש, וגם זה לא כאש חזקה שאפשר להתחמם כנגדה או לבשל על גבה, אלא רק שתאכלנו האש, כי חומו חלש ואין בו תועלת, ולאחר שאֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ, וְתוֹכוֹ של העץ נָחָר – התייבש מחמת חום האש, הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה.
(ה) והרי ודאי אינו ראוי עתה לכלום, כי הִנֵּה אפילו בִּהְיוֹתוֹ תָמִים [-שלם] לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלָאכָה, אַף כִּי [-כל שכן אחרי ש]אֵשׁ אֲכָלַתְהוּ מבחוץ, וַיֵּחָר מבפנים, וְנַעֲשָׂה עוֹד לִמְלָאכָה, בתמיהה, והרי ודאי אינו ראוי לשום דבר.
