'מנוחה' היא דבר טוב, כמו שאמרו חז"ל 'אכול בצל ושב בצל' [כלומר, אכול בצל ושאר ירקות פשוטים, ואל תוציא הוצאות רבות, ועל ידי זה תשב בצל ביתך, שלא תצטרך למכור ביתך]. וכבר סיפרו על חסיד אחד שהיה מתפלל 'ה' יצילנו מפיזור הנפש', והיינו פיזור הממון, שהוא פיזור הנפש. ונאמר במשלי 'טוב פת חרבה ושלוה בה'. ואמרו חז"ל 'לעולם ילמד אדם את בנו אמנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר שלו'. והמאמין בה' ובוטח בו באמת ובאמונה שלמה, כי הוא הנותן כח לעשות חיל, ושאין מעצור לה' להושיע בין רב למעט, ואם ירוץ כצבי וייגע להעשיר ויטרח הרבה, המרבה לא העדיף על מה שקצבו לו מן השמים, והממעיט לא החסיר, האיש הלזה יבחר לו מנוחה כי טוב לעבודת השם יתברך שמו, ולא ילך בדרכים רחוקות המענים כוחו ומקצרים ימיו, וכל הדרכים בחזקת סכנה, ואם עושים לו נס – מנכים לו מזכויותיו, ואוי לו לאדם שמפסיד זכויות כדי להרויח ממון. ובאמת אמרו דרך משל 'אשרי יושבי ביתך'.