ה) במה דברים אמורים, שכל תבשיל שמעורב בו דבר מחמשת מיני דגן מברכים לפני אכילתו 'בורא מיני מזונות', כשהיה המין הזה חשוב אצלו, ולא היה טפלה, אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה לעיקר המאכל, אינו מברך אלא על העיקר, ופוטר את הטפלה. וזה כלל בברכות, כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר, בין שלא היתה מעורבת:
ו) כיצד היא הטפלה המעורבת, כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו, אינו מברך עליו בורא מיני מזונות, שהלפת הוא העיקר, וקמחו טפלה, שכל דבר שמערבין אותו לדבק, או כדי ליתן ריח, או כדי לצבוע את התבשיל, הרי זו טפלה. אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות, הרי הוא עיקר. לפיכך, מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק, ועושין מהן מיני מתיקה, אינו מברך עליו בורא מיני מזונות, מפני שהדבש הוא העיקר:
תפריט
תפריט
רביעי
ד' סיון התשפ"ו
