טו וַתִּבְטְחִ֣י בְיָפְיֵ֔ךְ וַתִּזְנִ֖י עַל־שְׁמֵ֑ךְ וַתִּשְׁפְּכִ֧י אֶת־תַּזְנוּתַ֛יִךְ עַל־כָּל־עוֹבֵ֖ר לוֹ־יֶֽהִי׃ טז וַתִּקְחִ֣י מִבְּגָדַ֗יִךְ וַתַּֽעֲשִׂי־לָךְ֙ בָּמ֣וֹת טְלֻא֔וֹת וַתִּזְנִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א בָא֖וֹת וְלֹ֥א יִֽהְיֶֽה׃ יז וַתִּקְחִ֞י כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ מִזְּהָבִ֤י וּמִכַּסְפִּי֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וַתַּֽעֲשִׂי־לָ֖ךְ צַלְמֵ֣י זָכָ֑ר וַתִּזְנִי־בָֽם׃
֍ ֍ ֍
(טו) אמנם אחרי שהגעת לכל המעלות האלו, וַתִּבְטְחִי בְיָפְיֵךְ, כאילו הוא טבעי לך, מצד עצמך, ולא ממני, וַתִּזְנִי עַל שְׁמֵךְ וַתִּשְׁפְּכִי אֶת תַּזְנוּתַיִךְ עַל כָּל עוֹבֵר כלומר, אף שעדיין לא עשית מעשי זנות, אך עוררת את העובר לזנות, והבערת בו את אש התאוה, לוֹ יֶהִי – ותאוה זו נשארה אצלו, הגם שלא עשית כל מעשה [וזה כנגד מה שעשו ישראל מזמן רחבעם מלך יהודה ועד זמן אחז מלך יהודה, שאמנם לא עבדו עבודה זרה בפרהסיא אלא בסתר, וגם לא היתה כוונתם לשם אלוהות אלא חשבו שעל ידי מעשים אלו יורידו לעצמם שפע עליון, אך יצא עליהם שֵׁם בכל העמים שהם גם כן עובדים עבודה זרה, ובכך גרמו גם לכל עובר ושב ללמוד ממעשיהם ולעבוד עבודה זרה].
(טז) וַתִּקְחִי מִבְּגָדַיִךְ היקרים שעשיתי לך, ותקרעי אותם, וַתַּעֲשִׂי לָךְ מקרעי הבגדים בָּמוֹת טְלֻאוֹת – כרים וכסתות העשויים קרעים, וַתִּזְנִי עֲלֵיהֶם בסתר, לֹא בָאוֹת וְלֹא יִהְיֶה – אף שידעת שלא יבואו ולא יהיו לך בגדים אחרים במקומם [באותו זמן קיימו ישראל את מצוות התורה ועבדו את ה', ויחד עם זאת עשו את כל הפעולות הנראות כעבודה זרה להמשיך עליהם שפע לפי טעותם, והרי זה כאילו השחיתו את בגדי התפארת לצורך זנות, וידעו שלא יקבלו מאת ה' תורה אחרת או מצוות אחרות].
(יז) ואמנם עדיין לא זנית עם אנשים, אבל וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וַתַּעֲשִׂי לָךְ צַלְמֵי זָכָר, וַתִּזְנִי בָם [אמנם עדיין לא עבדו עבודה זרה ממש, וכפי שהתבאר שלא היתה כוונתם לשם אלוהות, אך כל מעשיהם החיצוניים היו כמעשי עבודה זרה, וכך התפרסם בכל האומות, ולמדו אף אחרים ממעשיהם הרעים].
