אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ, אוֹ טַמֵּא בִשְׁנֵיהֶם אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, מְרֻבָּה טֻמְאַת הַבָּשָׂר מִטֻּמְאַת הָעֲצָמוֹת, שֶׁהַבָּשָׂר נוֹהֵג בַנְּבֵלוֹת וּבַשְּׁרָצִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֲצָמוֹת. דָּבָר אַחֵר, אֵבֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמֵא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. חָסֵר הַבָּשָׂר, טָמֵא. חָסֵר הָעֶצֶם, טָהוֹר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא, מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ, אוֹ טַמֵּא בִשְׁנֵיהֶם אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, מְרֻבָּה טֻמְאַת הָעֲצָמוֹת מִטֻּמְאַת הַבָּשָׂר, שֶׁהַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי, טָהוֹר, וְאֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ וְהוּא כְבִרְיָתוֹ, טָמֵא. דָּבָר אַחֵר, כַּזַּיִת בָּשָׂר מְטַמֵּא בְמַגָּע ובְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, וְרֹב עֲצָמוֹת מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל. חָסֵר הַבָּשָׂר, טָהוֹר. חָסֵר רֹב עֲצָמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִלְּטַמֵּא בְאֹהֶל, מְטַמֵא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא. דָּבָר אַחֵר, כָּל בְּשַׂר הַמֵּת, שֶׁהוּא פָחוּת מִכַּזַּיִת, טָהוֹר. רֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רֹבַע, טְמֵאִין. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מָה רָאִיתָ לְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם, לֹא. אִם אֲמַרְתֶּם בַּמֵּת שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֹב וְרֹבַע וְרָקָב, תֹּאמְרוּ בַחַי שֶׁאֵין בּוֹ רֹב וְרֹבַע וְרָקָב:
להבנת המשך המשנה יש להקדים הקדמות נוספות בעניני טומאה וטהרה: א. שיעור רובע הקב מעצמות האדם מטמאת בטומאת אהל, אף על פי שאין בהם רוב מנין עצמות האדם ולא רוב בנין גוף האדם, וכמו כן רוב מנין או רוב בנין העצמות מטמאות באהל גם אם אין בהם שיעור רובע קב. וכן רקב המת שנשאר לאחר שהתפורר גופו לגמרי מטמא באהל אם יש בו שיעור 'מלא תרווד', והיינו מלא שתי הידים יחד. ב. טומאת שרץ וטומאת נבלה שייכות רק בבשרם, אך לא בעצמות לבדם.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ – לחלק בדבריך, ולומר שכזית בשר שפרשה מאבר מן החי מטמאת, ואילו עצם כעדשה שפרשה מאבר מן החי אינה מטמאת, אוֹ טַמֵּא בִשְׁנֵיהֶם, אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם רבי אליעזר, מְרֻבָּה טֻמְאַת הַבָּשָׂר מִטֻּמְאַת הָעֲצָמוֹת, שֶׁהַבָּשָׂר נוֹהֵג בַנְּבֵלוֹת וּבַשְּׁרָצִים, שהרי בשרם מטמא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֲצָמוֹת, שאין עצמות נבלה או שרץ מטמאים, ולכן גם לגבי אבר מן החי יש לומר כן, שבשר הפורש ממנו טמא, ועצם הפורשת ממנו אינה מטמאת. דָּבָר אַחֵר – מקום נוסף שמצאנו בו שטומאת בשר חמורה מטומאת עצם, אֵבֶר מן החי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי, הרי הוא מְטַמֵא כמת עצמו, בְמַגָּע, וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, ואפילו אם חָסֵר הַבָּשָׂר, אם היה החסרון בשיעור כזה שאם היה האבר מחובר לאדם חי היה מתרפא הבשר ומשלים את מקום החסרון, טָמֵא. אך אם חָסֵר הָעֶצֶם שבאותו אבר, אפילו במשהו, טָהוֹר, ואינו מטמא משום אבר מן החי, ומוכח שטומאת בשר חמורה מטומאת עצם.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי נְחוּנְיָא, מָה רָאִיתָ לַחֲלוֹק מִדּוֹתֶיךָ – לחלק בדבריך, ולומר שכזית בשר שפרשה מאבר מן החי אינה מטמאת, ואילו עצם כעדשה שפרשה מאבר מן החי מטמאת, אוֹ טַמֵּא בִשְׁנֵיהֶם, אוֹ טַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם רבי נחוניא, מְרֻבָּה טֻמְאַת הָעֲצָמוֹת מִטֻּמְאַת הַבָּשָׂר, שֶׁהרי הַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַחַי, טָהוֹר, וְאילו אֵבֶר הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ [-מן החי], וְהוּא כְבִרְיָתוֹ, שיש בו בשר גידים ועצמות, הרי הוא טָמֵא. דָּבָר אַחֵר – ראיה אחרת לכך שטומאת עצמות חמורה מטומאת בשר, שהרי כַּזַּיִת בָּשָׂר מן המת, מְטַמֵּא בְמַגָּע ובְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, כמת עצמו, וְכן רֹב עֲצָמוֹת מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל, ואמנם אם חָסֵר הַבָּשָׂר משיעור כזית, הרי הוא טָהוֹר לגמרי, ואינו מטמא כלל, ואילו אם חָסֵר רֹב עֲצָמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁטָּהוֹר מִלְּטַמֵּא בְאֹהֶל, עדיין מְטַמֵא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא, נמצא שטומאת עצם חמורה מטומאת בשר. דָּבָר אַחֵר, אפילו כָּל בְּשַׂר הַמֵּת, שֶׁהוּא פָחוּת מִכַּזַּיִת, וכגון בנפל, אם היה כל בשר גופו פחות מכזית, הרי הוא טָהוֹר. ואילו רֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רֹבַע קב עצמות, טְמֵאִין.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מָה רָאִיתָ לְטַהֵר בִּשְׁנֵיהֶם, גם בכזית בשר שפרשה מאבר מן החי, וגם בעצם כעדשה שפרשה מאבר מן החי, אָמַר לָהֶם, לֹא – אין לדמות בשר או עצם הפורשים מאבר מן החי לבשר או עצם הפורשים מהמת, כי גם אִם אֲמַרְתֶּם דבר זה בַּמֵּת, שכזית בשר או עצם כעדשה הפורשים ממנו מטמאים, היינו כיון שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דין של רֹב מנין או בנין מעצמותיו, וְרֹבַע הקב עצמות, וְרָקָב – שיעור תרווד רקב מהמת, שכל אלו מטמאים באהל, ולכן גם בשר ועצם הפורשים ממנו מטמאים, האם תֹּאמְרוּ דין זה בַחַי, שֶׁאֵין בּוֹ רֹב וְרֹבַע וְרָקָב, שהרי אם יוציאו ממנו את רוב מנין או בנין עצמותיו, או רובע הקב עצמות ימות מיד, וכן לא שייך בו מלא תרווד רקב, ולכן גם עצם או בשר הפורשים מאבר מן החי אינם מטמאים.
