יט שְֽׂפַת־אֱ֭מֶת תִּכּ֣וֹן לָעַ֑ד וְעַד־אַ֝רְגִּ֗יעָה לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר׃ כ מִ֭רְמָה בְּלֶב־חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וּֽלְיֹעֲצֵ֖י שָׁל֣וֹם שִׂמְחָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יט) שְׂפַת אֱמֶת – דיבור של אמת, הגם שהוא נעשה בקלות, וכאילו מהשפה ולחוץ ללא מליצות וראיות חזקות, כיון שזו טענה של אמת הרי היא תִּכּוֹן – תתקיים לָעַד. וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר – ואילו טענה של שקר, הגם שהיא נאמרת בלשון גבוהה ובראיות והוכחות שכליות כביכול, יועילו הדברים רק לרגע קטן, כי מיד לאחר מכן יתברר הזיוף והמרמה, ומעט מן האמת ידחה הרבה מן השקר.
(כ) מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע – הרוצים לעשות רע, וכמו עד הרוצה להעיד עדות שקר, ושאר בני אדם העושים מעשים המשחיתים את הכלל והפרט, והורסים את האמת והצדק שבעולם, צריכים להעמיק במחשבותיהם הרעות בסתר, שלא יוודע הדבר לאיש, וליבם מלא רמאות, כי צריכים הם לרמות את הבריות כאילו אין בכוונתם לעולל כל רע, ולכן הם תמיד עצובים ומלאים יגון ודאגה, שמא תתברר רעתם לאחרים. וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה – אבל הרוצים לקיים את המציאות הטובה והשלום בעולם מייעצים את עצותיהם הטובות, שהם עצות של שלום, בגלוי ובפרהסיא, והרי הם מלאים תמיד בשמחה, כי הטוב ישמח במעשיו, ואין להם לחשוש משום דבר.
