ידוע שהשאלה הראשונה ששואלים את האדם ביום הדין היא 'נשאת ונתת באמונה?', ויש בני אדם האומרים שבזמן הזה קשים מזונותיו של אדם, והרוצה להתנהג ביושר ובאמונה – לא יוכל לאכול אפילו פת במלח, ומתוך כך נעשה כהיתר לעשות עוולה ולדבר כזב ולהונות ולגנוב ולגזול ולהשיג גבול וכהנה רעות רבות, מלבד ביטול תורה ותפילות בציבור וחלול שבת וכדומה, ואין איש שם על לב להיות ניחם על הרעה, אוי להם לבריות מיום הדין.
ואדם ניכר בכיסו, כי המאמין בה' כי הוא הנותן כח לעשות חיל, ושכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה מפי עליון, לא יאמין שעל ידי עוברו את פי ה' יצליח את דרכיו, הס כי לא להזכיר, ואם נראה שהוא מצליח – בודאי ובלי שום ספק שיהיה זה עושר השמור לבעליו לרעתו, מלבד ענשו שיהיה שמור לו לעולם הבא.
ואם תראה אדם ישר, שהולך בדרך טובים ונושא ונותן באמונה, שמזונותיו מצומצמים, חלילה להאמין שהוא מפסיד מחמת הנהגתו הישרה, אלא יש לכך סיבה אחרת מן השמים. והמאמין בה' באמת ובלב שלם, יאמין באמונה שלמה שהצור תמים פעלו, כל דרכיו משפט. וכל מעשי ה' הכל לטובה, למען ייטב לו בעולם שכולו טוב. והן אמת, שכל ישראל מאמינים בני מאמינים, אבל לא האמונה היא העקר, והכל לפי רוב המעשה, שיהא מורה על האמונה.
