החי יתן אל לבו, כי בראש השנה יעמוד למשפט לפני שופט כל הארץ, מלך איום ונורא מאד, וספרי חיים וספרי מתים לפניו הם פתוחים, ויחרד חרדה גדולה.
ויש לאדם לירא יראה גדולה ולעשות הכנה רבה לימי הדין, בפרט לפי מה שאמרו חז"ל ששלשה ספרים יש, צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים וכו', והקשו המפרשים, הרי עינינו הרואות דרך רשעים צלחה, ואינם מתים מיד, ומאידך הצדיק אבד ואנשי חסד נאספים, ואינם חיים תמיד. ותירצו המקובלים שעיקר ה'חיים' וה'מוות' שנגזר בראש השנה היינו חיי הנפש ומיתת הנפש.
ואפילו מי שהוא עם הארץ, ואינו מבין מה שמוציא מפיו, על כל פנים יאמר הסליחות אות באות תיבה בתיבה, בקול בכי, קול תחינה, ביודעו הכוונה הכללית שהוא מבקש לפני המלך ה' צבאות על אשר חטא על הנפש, וחרדה ילבש. ואם כה יעשה, יבטח בשם אלקיו, כי א-ל חנון ורחום הוא, ומרבה לסלוח ולא יחפוץ במות המת, ואינו בא בטרוניא עם בריותיו לדרוש מהם מה שאין בכוחם לעשות, רק שיעשה אשר בכחו לעשות, ומודה ועוזב ירוחם.
