כבר עוררו הראשונים על אמירת הסליחות במהירות, שהעדר הטוב – עדיף ממציאות הרע, וכדי בזיון וקצף רחמנא ליצלן. ועיקר הימים האלה נזכרים ונעשים, שהחי יתן אל לבו, מה נמצא איתו מעשים אשר לא יעשו, בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, ויתן לב לשוב, ויעשה גדרים וסייגים בעצמו שלא ישוב עוד לכיסלה, ואז נשמע קולו בבואו אל הקדש, לומר סליחות ותחנונים. אבל אם ישכים לסליחות ואחר התפילה יחזור לסורו הרע יהא מוסיף על חטאתו פשע, והרי זה כטובל ושרץ בידו, ויקצוף האלקים על קולו. וכבר פרשו המפרשים, שזו כוונת הכתוב 'הראיני את מראיך', שאתה חוזר בתשובה, ואז 'השמיעני את קולך' של אמירת הסליחות, כי קולך ערב – רק כשמראך נאוה.
ולכן האיש אשר נגע יראת ה' בלבו, בימים האלה ידרוש מפי ספרים ומפי סופרים איזה דרך ישכון אור, ובמה ימצא מזור, וכה יעשה וכה יוסיף. וירדוף כרודף אחר החיים לאור באור פני מלך חיים.
