לט וְנָֽתַתִּ֨י אֹתָ֜ךְ בְּיָדָ֗ם וְהָֽרְס֤וּ גַבֵּךְ֙ וְנִתְּצ֣וּ רָֽמֹתַ֔יִךְ וְהִפְשִׁ֤יטוּ אוֹתָךְ֙ בְּגָדַ֔יִךְ וְלָֽקְח֖וּ כְּלֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֑ךְ וְהִנִּיח֖וּךְ עֵירֹ֥ם וְעֶרְיָֽה׃ מ וְהֶֽעֱל֤וּ עָלַ֨יִךְ֙ קָהָ֔ל וְרָֽגְמ֥וּ אוֹתָ֖ךְ בָּאָ֑בֶן וּבִתְּק֖וּךְ בְּחַרְבוֹתָֽם׃ מא וְשָֽׂרְפ֤וּ בָתַּ֨יִךְ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעָֽשׂוּ־בָ֣ךְ שְׁפָטִ֔ים לְעֵינֵ֖י נָשִׁ֣ים רַבּ֑וֹת וְהִשְׁבַּתִּיךְ֙ מִזּוֹנָ֔ה וְגַם־אֶתְנַ֖ן לֹ֥א תִתְּנִי־עֽוֹד׃ מב וַהֲנִֽחֹתִ֤י חֲמָתִי֙ בָּ֔ךְ וְסָ֥רָה קִנְאָתִ֖י מִמֵּ֑ךְ וְשָׁ֣קַטְתִּ֔י וְלֹ֥א אֶכְעַ֖ס עֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
(לט) ולאחר שאשפוט אותך ואפסוק את דינך, וְנָתַתִּי אֹתָךְ בְּיָדָם לקיים את העונש, וְהָרְסוּ את גַבֵּךְ שבנית לזנות שם, וְנִתְּצוּ את רָמֹתַיִךְ שבנית בגובה ובפרסום, וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ, וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה [וזהו משל לכך שהאויבים החריבו את הערים והמבצרים של ישראל, שללו ובזזו את כל כלי חמדתה, עד שנשארו בלא כלום].
(מ) וְהֶעֱלוּ עָלַיִךְ קָהָל להמית אותך בפניהם בארבע מיתות שנמסרו לבית דין, וְרָגְמוּ אוֹתָךְ בָּאָבֶן, שזהו עונש סקילה, וּבִתְּקוּךְ בְּחַרְבוֹתָם, שזהו עונש סייף.
(מא) וְשָׂרְפוּ בָתַּיִךְ בָּאֵשׁ, וזהו עונש שריפה, וְעָשׂוּ בָךְ שְׁפָטִים לְעֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת – ישפטו אותך בעונש של אשת איש שזינתה, שזהו חנק, וְהִשְׁבַּתִּיךְ מִזּוֹנָה – מלהיות זונה, כי איש לא יחפוץ בך עוד, וְגַם אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי עוֹד כדי שיזנו איתך [וזהו משל לכך שלאחר חורבן בית המקדש הראשון ביטלו אנשי כנסת הגדולה את היצר הרע של עבודה זרה לגמרי].
(מב) וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ – החימה שהיתה לי על מעשיכם הראשונים תסור על ידי העונש שתקבלו, וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ על ידי שיתבטל יצר הרע של עבודה זרה, וְשָׁקַטְתִּי, וְלֹא אֶכְעַס עליכם עוֹד, כי לא תוסיפו לחטוא בחטא זה.
