צריך האדם לצייר במחשבתו תמיד, כי אם היה אדם אחד עומד ממעל לו ורואה כל פרטי מעשיו, ושומע כל דבריו בדקדוק עצום, וכותב הכל בפנקס, בודאי חיל ורעדה יאחזנו לאמור מה זה.
כל שכן וקל וחומר כשיצייר האדם, שהקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, הוא רואה ומשגיח על כל תנועה קלה שלו, ושומע כל דיבור קל שלו, והקב"ה הוא מקור עצם הראיה והשמיעה. והאדם, אף שהוא רואה ושומע, עדיין אינו יודע אמיתת מחשבתו העמוקה של חבירו, אם היתה לטוב או למוטב, אבל הקב"ה בוחן כליות ולב, ויודע כל המחשבות של כל פרטי מעשיו ודיבוריו, כמו שנאמר "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".
והכל נכתב ונרשם למעלה בספר הזכרונות, בצורתו וצביונו ממש, והמעשים עצמם בצורתם נחקקים למעלה. כמו שאמר הכתוב "כי את כל מעש האלהים יביא במשפט", ומדלא כתיב 'כי על כל מעשה', הכוונה אמנם כי את המעשה בעצמו ובצורתו יביא אלקים במשפט.
זהו שאמר "וכל מעשיך בספר נכתבים", המעשים נכתבים בעצמם. וכשיתבונן בזה האדם, בודאי אימה ופחד יאחזנו, ויראה בעינא פקיחא על כל פרטי עניניו, שיהיה על צד היותר טוב, ושלא יבוא לידי עבירה ועוון כלל. (רוח חיים, ו יא)
