א. הרגיל לומר תחנונים לאחר תפילת שמונה עשרה, והגיע הש"צ לקדיש או לקדושה, אף שרשאי לענות [כיון שבמקום זה רשאי לענות כל דבר שמותר לענות באמצע ברכות קריאת שמע], מכל מקום מוטב שיפסיק באמצע התחנונים ויפסע ג' פסיעות לאחוריו, ויענה קדיש או קדושה. והטעם, כיון שכל זמן שלא עקר רגליו – הרי הוא כעומד לפני המלך, וכיון שאין חיוב לומר תחנונים בכל תפילה, מוטב שיפסע ויענה קדיש או קדושה. (משנ"ב סי' קכב)
ב. ואם אינו יכול להספיק לעקור רגליו, ועדיין לא אמר 'יהיו לרצון' [כדעת הסוברים שניתן לומר תחנונים קודם 'יהיו לרצון'], טוב שיאמר עתה את הפסוק 'יהיו לרצון', קודם שעונה לקדיש או קדושה. (שם)
